מגפת העבריינות בארץ:
בארץ, שבה ניתן הצו האלוהי “לא תרצח”, דוקא על אדמת-קודש זו הרצח שכיח יותר מבכל ארץ אחרת. תמה אני אם אפילו בימי טורקיה היו מעשי רצח מרובים בא״י כמו בימינו אלה, ימי השלטון הבריטי הנאור.
היכן נמצאים אנחנו, בארץ של פראים? וכי באמת נסכים שארצנו תהפך למערת-פריצים?
בתי-ספר למאות מתקיימים בארץ; עבודת השכלה ותרבות נפוצה על פני כל השטח של א”י, ומצד שני מוציאה הממשלה מאות אלפים לירות על הביטחון הציבורי, וכוחות שונים של בולשת ומשטרה עומדים על המשמר להבטיח את הסדר הטוב ואת השלום - ואין שלום ואין סדר טוב!
מקרי הרצח בא”י הולכים ומתרבים משנה לשנה. ודומה הדבר כאילו אין פסקי הדין של מות, הניתנים לרוצחים חמורים, מפחידים אותם כלל. בכל חלקי ארצנו נמצאים מעשי התנפלויות ממארב או אף רציחות בריב גלוי. גם התנגשות קטנה, פשוטה מביאה אצלנו לעתים קרובות לידי רצח:
המקרה שקרה בליל יום ב’ האחרון על ים כנרת, הוא כבר דבר יוצא מן הכלל. ריב בין דייגים או בין בעלי מקצוע אחר, ריב בשל פרנסה, הוא דבר שכיח בכל העולם, ואולם רק בארץ ישראל אפשר היה שהתנגשות בין דייגים תהיה לה סיום-דמים.
ודאי, יודעים אנו מי הם הרוצחים, ודאי לא ידינו, לא ידי יהודים שופכים את הדם הזה. אבל אין זו נחמה, אנו מעוררים את תשומת הממשלה והציבור לעובדה המבהילה שמספר הרציחות והפשעים בכלל הולך וגדל בארץ, ושהעבריינות הגיעה כבר למדרגה כזו, שהמצב נעשה חמור במלוא מובן המילה - חמור בשביל ההווה ועוד יותר בשביל העתיד.
אי-אפשר עוד להסתפק באמצעים הרגילים, ונחוץ לטכס עצה בעוד מועד בדבר אמצעי מלחמה יותר ממשיים נגד רבוי הפשעים בארץ. הרי אוחזים אנו תמיד באמצעים יוצאים מן הכלל במקרה של התפשטות מחלות, של מגפות, והאם אין מגפה זו של עבריינות ורציחות מסוכנת יותר מכל מגפה אחרת?
ארץ-ישראל איננה כאיזו פינה נידחת באפריקה המרכזית או באיי-האוקיינוס הרחוקים. עיני כל העולם מופנות כיום אלינו, לראות מה טיבם של חיינו ועבודתנו. רבוי הפשעים וביחוד גידול מספר הרציחות הם כתם שחור על שמה של ארצנו. גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ - עלינו להחיש את מתן תשובתנו לשאלת העבריינות. הממשלה והציבור גם יחד צריכים לאחד את כוחותיהם במלחמה חשובה זו נגד מגפת העבריינות בארץ.
~בן-ברוך
