ד”ר זמנהוף היה יהודי נאמן. זמן מה אף היה ציוני נלהב. ביגיעתו לכונן שפה עולמית התחשב בצרכי אחיו, אותם כינה “אנשים בלי שפה, בלי תקווה לתרבות, מפוזרים ומפורדים, בלתי מוכשרים להבין איש את רעהו ונאלצים לקבל השכלתם מזרים”.