הגיע תורו של אחד העם, וגם לו מלאו כיום שבעים שנה. והנהו יושב באותה ארץ שאליה נשא נפשו מאז, ומסביב לו הולכים ומתרקמים אותם החיים הלאומיים שעליהם חלם ושבשבילם עמל מימי נעוריו. אולם מפאת מצב בריאותו אין לו יכלת להשתתף בפעל בעבודת הבנין, או גם להוציא משפט על הנעשה מסביבו, ולהגיד לעם עד כמה מתאימה המציאות לדרישותיו ולתקוותיו.

אלא שהיובל שלו הוא שלנו, של כולנו. כי, אם אנו עומדים כיום בבחינת “עבדים שיצאו לחירות” ו”עניים ששבו אל נחלת אבותיהם” - הרי אחד העם הוא, שעל ידיו נתגלגלה אלינו זכות זו במדה מרובה. אל נא נחשוב על היובל שלו בתור סיום תקופה ידועה בחייו הפרטיים, בתור זכר ל”חיים שכבר מלאו תעודתם”, כי-אם בתור עובדא, שיש לה קשר עם העתיד, עם התחלת תקופה חדשה בחיינו הלאומיים. ועל ידי כך נעשה, כביכול, יובל השבעים של אחד העם - יובל עברי.